<h1>האשכול — דפוס י-ם, הלכ' תענית</h1>
<h2>דף יט:</h2>
גרסי' בראש השנה בפרק קמא והלכתא בטלה מגלת תענית, והלכתא לא בטלה, ולא קשיא הא בחנוכה ופורים, הא בשאר יומי. ואיכא דקשי ליה כיון דחנוכה ופורים לא בטל, לפניהם ולאחריהם נמי לא בטלי, אי הכי אמאי תקינו רבנן תענית בי"ג באדר, דלא ידעינן מאן תקין זה התענית בברור, כי מן ההלכה נראה שאסור לישב בתענית, מדמקשינן אילימא בני ארביסר וקרו בתליסר יום נקנור הוא. ויש אומרים שיום צער היה להם בימי מרדכי כדכתיב נקהלו היהודים וגו' ומלחמה עשו וצער היה להם ונחו בי"ד, וזכר לאותו צער עשו ותקנו זה התענית, והשמחה בי"ד כאדם שיצא מצרה לרוחה. ואני הכותב אומר כי לא נתקן זה התענית אלא כדי שיהיו זריזין לשמוע מקרא מגלה לפיכך קבעו תענית שלא לאכול [קודם] מקרא מגילה. ואיפשר דלית בה איסורא, דאע"פ שחנוכה ופורים לא בטלו, לפניהם ולאחריהם בטלו.
